פסק-דין בתיק ב"ל 10585-03-12

1.       זהו פס"ד בערעור שהגישה המערערת  על החלטת הוועדה לעררים בעניין אי  כושר מיום 9/1/12 (להלן: הוועדה), אשר ישבה מכוח פס"ד שניתן בבית הדין ביום 31/1/11.

2.       יצויין כי בעניינה של המערערת כבר ניתן בעבר פס"ד (אחר), אלא שהוועדה לא פעלה בהתאם לאמור באותו פסה"ד , ועל כן, חזר עניינה של המערערת לוועדה נשואת ערעור זה.

3.       וכך נאמר בפסה"ד מיום 31/1/11 (להלן: פסה"ד):

"בהסכמת הצדדים מוחזר עניינה של התובעת לפקיד תביעות אשר ידון בעניין אי הכושר בהתייחס לנכות שנקבעה לה על ידי הועדה הרפואית לעררים בעניין הנכות הרפואית. התובעת תהיה רשאית להציג בפניו מסמכים הנוגעים לאי כושר לא תהיה רשאית להגיש כל מסמך או התייחסות לעניין הנכות הרפואית אשר נפסקה על ידי הועדה לעררים ביום 18.6.09 שכן החלטה זו חלוטה.
פקיד התביעות יתן החלטה מנומקת.
בית הדין מפנה את תשומת הלב כי עבודת תפירה דורשת עבודת רגליים ויש להתייחס גם לכך שהיא משותקת במידה כזאת או אחרת בשתי רגליה.
לאחר החלטת פקיד התביעות ככל שתחפוץ התובעת תהיה רשאית להגיש ערר לוועדה לעררים על פי החוק והתקנות".

4.       עיקר טענות ב"כ המערערת:

א.         המערערת הגישה  לוועדה חוות דעת של פרופ'  איסקוב, מנהל המחלקה  לשיקום אורטופדי בבית  לוינשטיין , אשר כתב באופן חד משמעי כי  המערערת אינה יכולה לבצע כל עבודה שהיא -  בין השאר לאור העובדה שיציבותה בעמידה ובהליכה לקויים ביותר וכי עקב הסבל הנפשי המלווה את נכותה, היא דוחה שימוש באמצעי עזר לניידות (מקלות, קביים, וכד'), כאשר היא חייבת להסתייע במלווה ביציאתה לעבודה. כן ציין את העובדה כי היא חסרת השכלה ואין בידיה מקצוע פורמאלי.

ב.         למרות דברים אלו - ומבלי להתחשב בחוות דעת זו,  הוועדה קבעה כי המערערת מסוגלת לבצע עבודות שונות, תוך שהיא מציינת כי "בניסיון להעביר הליך שיקומי לשם השמה מקצועית, לא היה שיתוף פעולה מצד  התובעת גם כיום, כאשר הועלו בפניה מספר רעיונות שללה אותם על הסף. הוועדה סבורה כי במצבה יכולה לעבוד לפחות 5-6 שעות ביום בעבודות כגון מענה טלפוני, אריזה, חרושת קופאית".

ג.          ע"פ הנטען, אין התייחסות ראויה לחוות דעתו של פרופ' איסקוב כשהוועדה מציינת  לעניין זה הוא כי " עיינה בחוות דעתו של פרופ' איסקוב מ-4/11. הוועדה  התייחסה בסוגי  העבודות אותן מסוגלות לדעתה לבצע עבודות למרות נכותה".

ד.         חרף הצגת חוות דעתו של פרופ' איסקוב  שהינו מומחה לשיקום אורטופדי, המשמש כמנהל מחלקה - ישבה הוועדה בהרכב של רופא פנימאי (פרופ' זוננבליק) ולא ברור אם היועץ השיקומי שבוועדה, הוא מומחה רפואי בשיקום. כך גם לגבי יועץ תעסוקתי. ע"פ הנטען, היה מקום להפנות את המערערת למומחה שיקום בתחום האורטופדי,  בהתאם למומחיותו של פרופ' איסקוב, ולא כפי שנעשה.

ה.         הוועדה מצאה לנכון לגייס חוות דעת מומחה לשיקום (פרופ' שוכינה) מלפני למעלה מ-6  שנים למרות שכיום יש למערערת  אחוזי נכות גבוהים בגין נכותה ברגל ימין. בכל מקרה - אין זה סביר שלמרות שהתובעת  קיבלה תוספת של  20% נכות רפואית ברגל ימין - הדבר לא בא לידי ביטוי באי כושרה להשתכר.

ו.          הוועדה ראתה את עצמה כמי שצריכה אך ורק " להתייחס לפסה"ד מיום 1/2/11", בעוד שע"פ הנטען היה עליה לפעול " במלוא הסמכויות הנתונות לפקיד התביעות ולא להיות מוגבלת לבחינה צרה כזו או אחרת". לאור זאת - היה על הוועדה  לדון בעניינה של המערערת מחדש. 

ז.          הוועדה טעתה בכך שכתבה שהמערערת לא מעוניינת לדון או לחפש עבודה " ולו גם למספר שעות  מצומצם ביום, בעבודות המתאימות למגבלותיה".  הדבר אינו נכון מכיוון שלא הוצגו בפניה תוכניות שיקום, לא ברור מהן העבודות המתאימות שהוצגו בפניה , ולא ברור  כיצד אמורה הייתה לעשות כן, כאשר היא סיימה רק 6 שנות לימוד. בכל מקרה - אם הוועדה הניחה ששיקום יכול לעזור לה - היה על הוועדה  להפנותה למסלול שיקומי, ולו גם לתקופת ניסיון " כאשר במקביל תוכר תביעתה לנכות ובהמשך, בהתאם לתוצאות יוחלט מחדש".

ח.         טעתה הוועדה כאשר לא נימקה כראוי, כיצד, לאור מצבה הרפואי המסתכם לכדי 90%  ברגליה (71.2% נכות משוקללת) תוכל לעבוד במענה טלפוני, קופאית וכד' .

ט.         הוועדה לא ציינה במקום המיועד לכך אילו מסמכים עמדו בפניה, ודי בכך כדי להחזיר את עניינה לוועדה.

ט.         לאור כל האמור לעיל, על בית הדין לקבוע בעצמו כי המערערת איבדה יותר מ-50% מכושרה להשתכר, ולחלופין - להחזיר את עניינה לוועדה בהרכב אחר.

5.       עיקרי טענות ב"כ המשיב: